|
צ'י
קונג וטאי צ'י - תיאור תמציתי
נכתב על-ידי גיל כהן
תמונה 1 - מסטר צ'ן ג'ון טואן
בעמידת צ'י קונג
הצ'י קונג והטאי צ'י צ'ואן יונקים שניהם מאותם שורשים קדומים של הפילוסופיה
הסינית העתיקה. שניהם מיישמים בצורה מעשית את התיאוריות של היין והיאנג, אותם כוחות מנוגדים שבעת ובעונה אחת יוצרים האחד את השני, משלימים זה את זה ומכילים זה את זה. בספר 'דאו דה צינג', שנכתב ע"י הפילוסוף הדאואיסטי האגדי לאו טסה, ניתן לראות את הבסיס להתפתחות הצ'י קונג והטאי צ'י צ'ואן
צ'י קונג - היא שיטה של התעמלות
סינית עתיקה המורכבת מתרגילי נשימה ומתיחה, המבוצעים בדרך כלל בצורה
סטאטית, קרי עמידה וישיבה, ומטרתם להזרים את "אנרגיית החיים" בכל הגוף. הצ'י קונג הוא תוצאת מחקר שהתבצע במשך שנים רבות על-ידי נזירים
טאואיסטים ובודהיסטים, שמטרתם הייתה פיתוח שיטה המשפרת את זרימת הדם
בגוף ללא הפעלת מתח מיותר על הריאות עצמן. התוצאה הייתה סידרה של
תרגילים השולטים על זרימת האנרגיה בגוף, בעוד שהגוף עצמו נשאר ללא תנועה. במשך
שנים נשמר הידע של הצ'י קונג בסודיות רבה במספר מצומצם של משפחות
והוקנה רק לתלמידים מועטים. רק בשנים אחרונות נפתח הידע לקהל הרחב לצורך
לימוד ועיון פתוח. לצ'י קונג קשת שימושים רחבה, החל בטיפול במחלות שונות
וכלה בפיתוח כוח פיזי עבור אמנויות לחימה. בסין, ולאחרונה גם במערב,
הצ'י קונג משמש כשיטת טיפול בבתי חולים (בשילוב עם אקופונקטורה, צמחי
מרפא ותזונה)
לצד הרפואה המערבית. בסין יש עדויות לכך
שמשתמשים בצ'י קונג בהצלחה בטיפול בחולי סרטן. יש מספר רב של סגנונות צ'י קונג,
שכל אחד מהם מדגיש היבטים שונים כגון: טיפול במחלות, אמנויות לחימה,
התפתחות רוחנית, אולם המטרה של בניית הכוח הפנימי משותפת לכל הסגנונות השונים.
לסיכום, הצ'י קונג היא שיטת אימון של מערכת העצבים, האיברים הפנימיים
והמוח באופן משולב, כך שהכוח הפנימי של האדם מתפתח לרמות גבוהות של עוצמה וכושר.
תמונה2 - מסטר צ'ן ג'ון טואן ותלמידים בעמידה
מתוך סגנון התנועות העתיק של משפחת צ'ן
טאי צ'י צ'ואן – תרגום אפשרי של השם הוא
אמנות הלחימה הגבוהה (האולטימטיבית). כשמה כן היא - טאי צ'י צ'ואן הינה אמנות
לחימה סינית רכה שמטרותיה, מלבד ההיבט של אמנות הלחימה, הן הרמוניה
בין הגוף לנפש, שיפור הבריאות והעלאת תוחלת ואיכות החיים. תוך כדי תרגול
הטאי צ'י צ'ואן לומדים להבין וליישם כמה עקרונות חשובים ביותר מתוך
הפילוסופיה הסינית, כגון השגת מטרות לא בדרך של מאמץ ואלימות אלא מתוך
אמפתיה ורכות. לפי המסורת פותחה השיטה במאה ה- 14 ע"י נזיר אגדי בשם צ'ן סאן פנג.
עדויות היסטוריות מוצקות קיימות החל מהמאה ה- 18 ומובילות
לכפר צן בסין
לאיש צבא בשם צ'ן וון טינג, שם פותח הסגנון העתיק של הטאי
צ'י צ'ואן שנקרא
סגנון צ'ן . מסגנון צ'ן התפתחו הסגנונות האחרים של
הטאי צ'י צ'ואן, שהמפורסמים ביניהם הם "יאנג" ו "וו". בניגוד לצ'י קונג, שהוא סטאטי בעיקרו, הטאי צ'י צ'ואן מתבצע בתנועה.
התנועה היא הרמונית, שוטפת ומשלבת יציבה, קצב, תנועה, נשימה ומדיטציה בתנועה. במהלך הזמן נוצרו סגנונות שונים, המדגישים היבטים אחרים בתרגול: תרגולים רכים ואיטיים, תרגולים מהירים, תרגולים המדגישים את ההיבט הבריאותי ותרגולים המדגישים את ההיבט של אומנות הלחימה. סגנון
הצ'ן כולל בתוכו אימונים עם כלי נשק שונים כגון חרבות, מוטות וחניתות .תפיסת העולם עליה מתבסס הטאי צ'י צ'ואן גורסת כי החיים עצמם הם מאבק מתמשך נגד כוחות חיצוניים ופנימיים. לכן, ניתן לראות את החיים כלחימה מתמשכת, ואת תירגול אמנות הלחימה כתרגול של אמנות החיים. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני תלמיד הטאי צ'י צ'ואן הוא לנסות וליישם את עקרונות האימון גם בחייו היום יומיים.
הצ'י קונג והטאי צ'י צ'ואן הן שיטות המשלימות
האחת את השניה. בצ'י קונג בונים את הכוח הפנימי שמשמש בטאי צי צואן, ואילו
בטאי צ'י צ'ואן מיישמים בתנועה את עקרונות הצ'י קונג. מלבד היתרונות
הבריאותיים שמקנות השיטות, כגון שיפור זרימת האנרגיה בגוף, חיזוק המערכת
החיסונית, העלאת רמת האנרגיה הכללית וטיפול ספציפי במחלות שונות, מקנות השיטות
כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ופותחות דרך להתפתחות רוחנית.
בדומה לאמנויות סיניות אחרות, קשה מאוד להעביר את המהות האמיתית של הדברים
בכתיבה. הדבר החשוב ביותר הוא כמובן ההתנסות האישית בדרך זו
תמונה 3-מסטר צ'ן ג'ון טוואן ותלמידים בתנועה מתוך הסגנון העתיק של משפחת צ'ן
|